חוות נמרוד בע"מ נ' פארק המים שפיים- אגודה שיתופית חקלאית

החלטה

לפניי בקשת המבקשת (היא התובעת) להורות על היפוך סדר הבאת הראיות באופן שהמשיבה (היא הנתבעת) תפתח בהבאת ראיות ותגיש ראשונה בסדר, תצהירי עדות ראשית מטעמה; לחלופין עותרת המבקשת לדחות עיון בהקלטות ותמלולים מטעמה עד לאחר הגשת ראיות המשיבה.

את הבקשה ביססה המבקשת על הטענה כי בלא היפוך סדר הגשת התצהירים המבוקש תסוכל מטרת ההליך המשפטי ויש חשש כי האמת לא תחשף. לטענתה "מתגנב חשש של ממש לפיו במקרה וייחשפו המסמכים ותמלילי ההקלטות האמורים בפני המשיבה עובר להצגת גרסתה במסגרת תצהירי עדות ראשית יעלה בידה לשנות את גרסאותיה מאלה שהציגה בכתב ההגנה ובכתבי הטענות האחרים מטעמה ובאופן זה יהיה בידה ל'הרכיב' גרסה חדשה שיהיה בה לעוות את המציאות ולהקשות, אם לא למנוע כליל, את בירור התובענה לאשורה ובעיקר את הגשמת האינטרס של גילוי האמת וחשיפתה".

לטענת המבקשת, אותה תמכה (להבנתה) בפסיקה [הגם שרובה ככולה עוסקת בסוגית דחיית עיון בראיות ולא בהיפוך סדר הבאת הראיות, ברור כי סעד היפוך סדר הגשת התצהירים או עיכוב חשיפת ראיות מחוייב במקרה בו קיים חשש שחשיפת ראיות אלו קודם להגשת תצהיר מטעם בעלי הדין שכנגד יאפשר התאמת הגרסאות לראיות.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי לא יגרם לנתבעת כל נזק מקבלת הבקשה (כך ממש! בסעיף 5.3 לבקשה) וכן כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה.

המשיבה התנגדה לבקשה, לטענתה הבקשה נועדה אך ורק להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, וזאת אין לאפשר.

לטענת המשיבה, חורגת הבקשה מכלל היסוד של 'המוציא מחברו' וכי אין מקום להדרש לבקשת המבקשת להיפוך נטל הראיה כשאין מדובר בטענה של "הודאה והדחה".

המשיבה אף מתנגדת לסעד החלופי לו עתרה המבקשת - דחיות העיון במסמכים מטעמה, בהעדר טעם ממשי לבקשה לסעד חלופי זה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה מצאתי לדחות את הבקשה.

1. אשר להיפוך סדר הבאת הראיות הרי שהכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה"; תובענה מתנהלת בסדר הדין הרגיל מחייבת את התובע לפתוח בהבאת ראיותיו (ע"א 192/85 קצין התגמולים נ. הכט, פ"ד מד(3) 640, 654).

2. בהתאם לתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הרי כשהנתבע אינו מודה בעובדות להן טוען התובע על התובע לפתוח בהבאת הראיות. נ

3. התקנות קובעות שלוש אפשרויות לסטיה מן הכלל שבתקנה 158 לעיל:

תקנה 159 – במצב של 'טענת הודאה' והדחה קרי, בית המשפט יורה להפוך את סדר הבאת הראיות כאשר הנתבע הנתבע מודה בעובדות שבכתב התביעה אך מוסיף וטוען טענות נוספות.

תקנה 143 (5) לתקנות - מסמיכה את בית המשפט להורות "לבעל דין כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר ...וכן רשאי הוא להורות כי בעלי דין יגישו תצהירים במועד אחר על אף האמור בתקנה 158...".

ותקנה 158 (ב) לתקנות: מסמיכה את בית המשפט להורות שבעלי הדין יעידו לפני שאר העדים.

4.לבד מאפשרויות אלה לא מצאתי אפשרות לסטות מסדר הבאת הראיות כאמור בתקנה 158(א) לעיל.

5.בענייננו אין טענה של "הודאה והדחה" ממילא הדרך המוכרת של היפוך הבאת סדר הראיות אינה רלוונטית;   

המבקשת אמנם טענה בלשון רפה, ובלי כל פירוט, כי תמלילי ההקלטות שבידה סותרים את גרסאות המשיבה "וחלק מהן אף מהווים הודאות בעל דין לכל דבר ועניין" (סעיף 1.6 לבקשה), אך טענה זו נטענה בלי כל פירוט, ולו חלקי, ואילו נדרש כי טענת ה'הודאה וההדחה' תהיה גלויה ונטענת בבירור באופן שניתן יהיה לראות את 'ההודאה' בעובדות כתב התביעה ואת 'ההדחה' בדרך של העלאת טענות מדיחות; ברור כי כאשר טוענת המבקשת שבתמלילים שאינם חשופים במועד זה, מצויה לכאורה הודאה אין לקבל טענה נסתרת זו שמקומה כאמור להטען בריש גלי כדי שאפשר יהיה לבדוק את הטענה.

6.עוד לציין בהקשר זה כי בהתאם להלכה הפסוקה, טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה אינה מהווה טענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הבאת הראיות לנתבע. די בהכחשת אחת מן העובדות המקימות את עילת התביעה כדי להותיר את סדר הדין הרגיל קרי, שהתובע פותח בהבאת הראיות (ע"א 777/80 שרייבר נ. שטרן פ"ד לח (2) 143; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 83).

7.גם המבקשת עצמה לא טענה כי המשיבה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, ולמעשה טענת המבקשת היא כי חלק מתמלולי ההקלטות שבידה מהווים הודאות בעל דין, ובמצב דברים זה אין מקום להיעתר לבקשתה.